לקט פתגמים ואמרות של רבי שלמה אבן גבירול

לקט פתגמים ואמרות של רבי שלמה אבן גבירול (רובם מספרו "מבחר הפנינים", לעתים בנוסח הספר ולעתים בנוסח המופיע באתר האינטרנט "דעת"):

א) "לא תועיל פתיחת העין… כאשר יהיה הלב עיוור" (מבחר הפנינים, שער הורות דרך ישרה).

[הציטוט המלא: "כתב החכם לבנו, שלום לך בני בחירי… עיין בכתביי, ותן לבך במה שיש בו, כי לא תועיל פתיחת העין בו, כאשר יהיה הלב עיוור"].
*
ב) "החברים, שלוש כתות: מהם – כמזון, אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו. ומהם – כרפואה, אשר תצטרך אליו לעיתים. ומהם – כמדווה, אשר אינך צריך לו לעולם" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*

ג) "אל תחליף חבר קדמון בחבר חדש, בעוד שלבו עמך" (מבחר הפנינים, שער החברים).

[ובמקום אחר: "אל תחליף אלוף (=אהוב) בחנתו, באיש חדש ולא ידעתו"].

*
ד) "אדם בלא חברים, כשמאל בלא ימין" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*
ה) "כשהגיע מוות לאחר מחברי, נפל נתח מנתחי" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*
ו) "אין נקב המחט צר, לשני אוהבים, ואין רוחב העולם מכיל שני שונאים" (מבחר הפנינים, שער האהבה).
*
ז) היזהר משנאת האדם, אף מן הנקלה, כי פעמים שייחנק האדם הגדול בזבוב קטן (מבחר הפנינים, שער השנאה, ובמהדורה אחרת שער המידות).
*

ח) "אל ירבו בעיניך אלף אוהבים, ואל ימעט בעיניך שונא אחד" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*
ט) "כשתשאל על אדם, שאל מי רעהו" (ובהמשך: "כי כל אדם יעשה מעשה רעהו", אנשים מושפעים מחברתם ומחבריהם) (מבחר הפנינים, שער החברים, ובמהדורה אחרת- שער הורות דרך ישרה) [מימרא זו מובאת גם בספר חסידים לרבי יהודה החסיד, אות פ].
*
י) "וחברת הטובים מוסיפה השכל, ומחיה הלב, ומזכרת הדעת, ומאירה הפנים, ומפרסמת הטוב".
*
יא) "ושאלו לחכם, במה יתנקם האדם משונאו? אמר, שיוסיף מעלה בעצמו" (מבחר הפנינים, שער השנאה).
*
יב) "אל תבוש לקבל את האמת מאיזה שיבוא, אפילו מאדם פחות" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
יג) "החכמה – אבידת המאמין, צריך שיבקשנה, אפילו בדברי הכופרים" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
יד) "הטובה שבמידות האדם, שיהיה שואל" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
טו) "כשתשב בין החכמים, יהיה רצונך לשמוע יותר מלדבר" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
טז) "תחילת החכמה, שתיקה. שנית, שמיעה. שלישית, זכרונות. רביעית, מעשה. חמישית, מורה" (מבחר הפנינים, שער החכמה).

[פירוש: השלב הראשון בדרך לחכמה הוא להכין עצמו לשתוק, להכין עצמו יותר לקבל מאשר להשמיע. השלב השני הוא לשמוע, לדעת להקשיב ולהפנים. השלב השלישי הוא לזכור. השלב הרביעי הוא להטמיע את הדברים על ידי יישומם הלכה למעשה. השלב החמישי הוא הוראת החכמה לאחרים].
*
יז) "האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע עד תכליתה- הוא סכל" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
יח) "ושאלו לחכם, מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם, מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבריי ביין" (מבחר הפנינים, שער החכמה) [כלומר, בזמן שחבריי הוציאו הוצאות על יין ותענוגות, הוצאתי הוצאות על שמן, כדי שאוכל ללמוד בלילה, לאור הנר].
*
יט) "ושאלו לחכם, מי הם יותר גדולים, החכמים או העשירים? אמר להם, החכמים. אמרו לו, מפני מה החכמים בפתחי העשירים ואין העשירים בפתחי החכמים? ואמר, מפני שהחכמים מכירין מעלת העושר, והעשירים אינם מכירין מעלת החכמה" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כ) "…איזה אדם ראוי למלוך?… החכם שמלך, או מלך שידרוש" (מבחר הפנינים, שער החכמה) [פירוש: מי ראוי למלוך? אחד מהשניים: או מי שחכם מעיקרו, או מי שאינו חכם כל כך אך הוא דורש ושואל בעצת חכמיו, ואינו יהיר כדי להחליט בעצמו].
*
כא) "לַמֵד חכמתך למי שאינו יודע, ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה, תדע מה שלא ידעת, ותזכור את אשר ידעת" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כב) "בקשת החכמה בימי הזקנה, כתיו על החול (תיו=אות, כתב). ובקשת החכמה בימי הנערות, כפיתוח על האבן" (מבחר הפנינים, שער החכמה) [פירוש: חכמה שאדם רוכש רק בזקנותו, קשה לה להחזיק מעמד, והרי היא ככתיבה על חול, שהיא ארעית. חכמה שאדם מטמיע בתוכו כבר בימי נעוריו, מחזיקה מעמד כחריטה על אבן. והשוו מסכת אבות ד, כ, "הלומד ילד למה הוא דומה וכו'"].

[ואף על פי כן מדגיש המחבר, מספר פתגמים לאחר מכן, שלעולם לא מאוחר ללמוד: "שאלו לחכם, היאך נאה לזקן שילמוד? ואמר: אם הכסילות גנאי היא לו, הלימוד נאה לו". כלומר, מי שמואס בכסילות די הצורך ומרגיש שאיפה לחכמה, ראוי שילמד, בכל שלב שהוא].
*
כג) "ואמר, דעות בני אדם ארבע:

יודע, ויודע שיודע- חכם, שאל מאיתו.

יודע, ואינו יודע שיודע- הזכירהו ועזרהו, שלא יהא נשכח (פירוש: ישנם אנשים שהידע והחכמה אצורים בתוכם, אך הם אינם מודעים לכך. עליך לעזור להם "לגלות את עצמם").

אינו יודע, ולא יודע שלא יודע- למדהו.

אינו יודע, והוא מראה בעצמו שיודע- סכל, הרחיקהו"

(מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כד) "החכם, כשאינו עושה כחכמתו- תוכחתו נופלת על הלבבות כאשר יפול הגשם על האבנים" (מבחר הפנינים, שער החכמה) (אם החכם אינו מיישם באורח חייו את הידע שלו, הוא לא יוכל ללמד ולהוכיח אחרים. ניתן ללמוד רק ממי שמהווה דוגמה אישית למה שהוא מלמד).
*
כה) "בקשת החכמה כחיפוש המטמונים, ולא יערכנה (=לא ישווה לה) זהב ופנינים" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כו) "אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע, כדי שתדע; ולא תתבייש כששואלים ממך מה שלא ידעת, לומר איני יודע" (מבחר הפנינים, שער החכמה) (שתי הוראות אלה כבר מצויות במסכת אבות: א) פרק ב- "לא הביישן למד". ב) פרק ה- "שבעה דברים בחכם… על מה שלא שמע, אומר לא שמעתי").
*
כז) "שמונה הם, אם יבזו אותם אל יאשימו כי אם עצמם: הבא לסעודה שאינו קרוא לה, והמצווה בבית אדם בפניו, והמבקש כבוד משונאו, והשואל שאלה מכילי (=קמצן), והנכנס בדברי בני אדם מבלי שיכניסו אותו בם, והמזלזל במלך, והיושב במקום שאינו ראוי לו, והמספר דברים למי שאינו מאזין לו" (מבחר הפנינים, שער המידות) (ובמהדורה אחרת- שער הראוי לקלון).
*
כח) "טוב שוטה מחצי שוטה. רוצה לומר, לסבול שוטה שרוצה להראות שהוא דעתן (=בעל דעת)" (מבחר הפנינים, שער המוסר).
*
כט) "אריסטוטלוס כתב אל אלכסנדרוס מוקדון…מושלך בעם בהטבתך להם, טוב משתמשול בהם בהכרחתך (טוב למשול על עם באמצעות הטבה לאנשים, מאשר למשול עליהם באמצעות הכרחתם). כי מה מועיל קניין הגופים, אך קניין הוא קניין הלבבות. כי כשתקנה הלבבות בהיטיבך, נוטים הגופים עמהם" (מבחר הפנינים, שער ההנהגה) [השווה: מלכים א, פרק יב, עצת הזקנים מול עצת הילדים].

[אך בהמשך מסייג המחבר עצמו: "כשתנהיגו בני אדם, תנהיגו נדיבי האדם בנחת וכבוד, והנבלים, בהכנעות. כי הנדיב, כשתכבדהו תקנהו. ולא תקנה הנבלים כי אם בהכנעה ובבזיון"].
*
ל) "בני, שים קניינך בעולמך, אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבואך, ואל החבר בצאתך" (מבחר הפנינים, שער מצוות החכם לבנו).
*
לא) "…דעת בלי עושר, כרגלים בלי מנעלים… עושר בלי דעת, כמנעלים בלא רגליים" (מבחר הפנינים, שער העושר).
*
לב) "כשאני מדבר דבר, הוא מושל בי. וכשאיני מדבר בו – אני מושל בו" (מבחר הפנינים, שער השתיקה) [מובא בניסוח דומה בספר חסידים לרבי יהודה החסיד, אות פו].

[ובמבחר הפנינים, שער הסתרת הסוד, אומר אבן גבירול "סודך – אסירך: אם תגלהו – תהיה אסירו"].
*
לג) "כל דבר שתסתיר אותו מאויבך, אל תגלהו לאוהבך" (מבחר הפנינים, שער הסתרת הסוד) (ובספר חסידים לר' יהודה החסיד אות פה, נאמר "אל תגלה לאוהבך שום דבר שתסתיר משונאך, אם לא בחנתו פעמים רבות להיות אוהב נאמן").
*
לד) "אם תתחרט פעם אחת על השתיקה, תתחרט שתי פעמים על הדיבור" (מבחר הפנינים, שער השתיקה).

[פירוש: אם הינך מתלבט בין דיבור לשתיקה, דע שהסיכוי שתתחרט על השתיקה נמוך בהרבה מהסיכוי שתתחרט על הדיבור. והשוו ספר חסידים אות פו].
*
לה) "מי שאינו שומע לדבריך, סלק מעליו טורח אמריך" (מבחר הפנינים, שער המוסר) [וכדברי הגמרא במסכת יבמות דף ס"ה: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"].
*
לו) "לא ראיתי חומס נפשו כמקנא. אבלו מתמיד, ונפשו דואבת, ושכלו חסר ולבו הומה" (מבחר הפנינים, שער הקנאה).

לז) "מחול למי שהרע לך, ותן למי שמנע ממך" (מבחר הפנינים, שער המחילה).
*
לח) "היזהר מפתי ירא שד-י,
וכסיל הא-ל עובד
גם מחכם לא ירא חטא
כי תקוותם נצח תאבד".

[דהיינו, היזהר מטיפש ירא שמים ועובד ה', אך היזהר גם מחכם שאינו ירא חטא].

(פתגם זה מופיע בחיבורו של אבן גבירול, "שקל הקודש", שבו הוא מנסח את כל האמרות שבמבחר הפנינים על דרך חרוזים. במבחר הפנינים עצמו, בשער החכמה, מופיע הפתגם בנוסח מעט פחות שנון- "היזהרו מן הכסיל שעובד, ומן החכם החוטא", וכוונתו היא כנ"ל).
*
לט) חלק מספרו מקדיש אבן גבירול לגנותו של האדם ה"כבד". אדם "כבד" הוא אדם המכביד על סביבתו ושומעיו, וניחן ב"כשרון" מתמיד לומר את הדבר הלא נכון במקום הלא נכון. וכך הוא מתואר בלשונו של אבן גבירול, בחרוזים:

"איש כבד- יבוא בסוד אחרים בלי רצונם/ ישחק לפניהם בעת עצבונם/ וישב על שולחן אינו קרוי לו/ ויתעבר על ריב לא לו/ וישב במקום אין נאה לו/ יועץ לאין דורש עצתו/ ויחבק לאין דורש קרבתו…/ ומלת לשונו לא תכלה/ וסוד אחרים יגלה" (מבחר הפנינים, שער ביקור חולים, תוספת).

ועוד על האיש הכבד הנ"ל (שם):

"ואמר, כָּתוּב לנו בספרים,
בא על איש חולה, בין המבקרים,
איש כבד, וישאל מה מחלתו,
אשר הציקתהו,
ויען החולה כך וכך, וזה שם כאבי,
אמר הכבד, מחולי זה מת אבי.
ויחר לחולה מאוד ויתעצב אל לבו,
ויבושו המבקרים וכל אשר סביבו.
ויאמר הכבד, אל יחר לך אשר דברתי באזנך, אקרא אל ה' ויחונך.
ויאמרו לו היושבים שם, תוסף נא בתפילתך,
לבל נראה עוד אנוש כבד,
יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד (על משקל הפסוק בספר יונה)".

ועוד ממשיך המחבר (שם) בתיאורי האיש ה"כבד":

"ואנשי הידידות היו שותים בבית משתיהם,
והתוף בידיהם.
והשיר היה להם לעבד,
ויבוא אליהם איש כבד.
אז חשך אור שמחתם,
ותהפוך לאבל רנתם.
וירד הכבד ויאמר, למה רעים פניכם,
שתו ואשורר לכם.
ובפתחו לרנן,
חשבוהו מתלונן.
ותכפול האנחה,
כי נהפך להם מתוק למר,
וישא האחר משלו ויאמר:
מה לי ולכבד, כי עת אשר ישב עמי, ששון לבי ינוד ויגרש,
אתאבל, בעת אראה פניו – היות עיוור, ובעת ידבר – מי יתן אהי חרש".