הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא

הרואה את חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה עליו להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על נפשו במעשיו הרעים. שנאמר. הוכח תוכיח את עמיתך ואם לא קיבל ממנו יחזור ויוכיחנו. שנאמר הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים. עד שיכנו החוטא. או יקללנו. ואינט מחויב להוכיח אלא עמיתו שהוא חבירו שהוא גם בו אבל איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אינו צריך להוכיחו. כיוו שבודאי לא ישמע לו. אבל חבירו אפילו אם יודע שלא ישמע לו חייב להוכיחו. אלא אם כן הוא חוטא בשוגג שאז אנו אומרים מוטב שיהיה שוגג ואל יהיה מזיד.

ורבים אפילו הם מזידין אין להוכיחם יותר מפעם אחת אם ידוע לו שדבריו אינם נשמעים. ועל זה אמרו. כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לומר דבר שלא נשמע ואם הם שוגגים אין להוכיחם כלל שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.

במה דברים אמורים ביחיד המוכיח אבל על הבית דין מוטל להוכיחם ולגעור בם שלא יהיו נתפשים באותו עון. ואפילו הוא דבר שאיסורו אינו אלא מספק. ואפילו אם רבים הם השוגגים ואין להם להשמט ולומר מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים אלא אם כן הוא איסור שאינו מפורש בתורה. ופרצו בו רבים מפני חסרון אמונתם באיסור שאז קשה מאוד למחות בידם. שאי אפשר לבית דין להעמיד שוטרים בבית כל אחד. ועל זה אמרו. הנח להם לישראל מקצוף עליהם ומגער בם. מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים.

כל המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו. ואם דיבר איתו קשות והכלימו עובר שלא תעשה. שנאמר. ולא תישא עליו חטא כך אמרו חכמים. יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. (פירש דהיינו שיוכיחנו ברבים להלבין פניו הנה הסמ״ג והרמב״ם פירשו שלא יוכיחנו בדברים קשים עד שפניו נשתנות והיינו אפילו בינו לבינו.) מכאן שאסור לאדם להכלים את חבירו אפילו בינו לבינו ואין צריך לומר ברבים. לפיכך לא יקראנו בשם שהוא בוש ממנו ולא מספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. וכל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.

במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו צריך להוכיחו ברבים עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל. וכל זה בעבירה שבסתר אבל אם עבר עבירה בגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל שם שמים. ותלמיד שראה את רבו עובר עבירה יאמר לו למדתני רבינו כך וכך. להזכירו אולי שוגג הוא ואם אינו שומע לו לא יוכיחנו עוד. מה שאין כן בחבירו.

שולחן ערוך – הלכות משא ומתן , קנו

עמודים שצד-שצה

13 עיקרי האמונה היהודית

13 עיקרי האמונה היהודית

שלוש עשרה העיקרים של היהדות

א.      כי ה' הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

ב.       שהוא יחיד ואין יחידות כמוהו, והוא לבדו אלהינו, היה הוה ויהיה.

ג.       שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף (שאינו עלול למאורעות האדם) ואין לו שום דמיון כלל.

ד.       שהוא ראשון והוא אחרון.

ה.      לו לבדו ראוי להתפלל ולא לזולתו.

ו.        שכל דברי הנביאים אמת.

ז.        שמשה רבינו היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו.

ח.      שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבינו.

ט.      שזאת התורה לא תהי מוחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת ה'.

י.        שהבורא יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם.

יא.    שהוא גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו.

יב.     האמונה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה נחכה לו בכל יום שיבוא.

יג.     שתהיה תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת ה'.

תפילת השל”ה

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. “בְּרֵאשִׁית”, בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “פְּרוּ וּרְבוּ”, וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם”, וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ “לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ”, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, “בְּיִרְאָתֶךָ”. כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה’ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה’. יְבָרֶכְךָ ה’ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

(המשך התפילה מסידור השל”ה דפוס ראשון, שאינו מופיע בספר השל”ה:)

אָנָּא אֱלֹהַי, זַכֵּנִי לְקַיֵּם מַה שֶׁצִּוִּיתָנוּ: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. וְיִתְקַיֵּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְיִהְיוּ בָנַי מוֹרֵי הוֹרָאוֹת כְּשֵׁרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְלֹא יִטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וּדְבַר שֶׁקֶר יְרַחֲקוּ. וְלֹא יִמָּצְאוּ בָם מוּם וְלֹא מִדָּה רָעָה מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. וְיִהְיוּ בָנַי מֵאוֹתָם שֶׁכָּתוּב “מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ”:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁאוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת וְלֹא יָמוּת שׁוּם אַחַד מִבָּנַי בְּחַיַּי, וְלֹא אַחַת מִבְּנוֹתַיי בְּחַיַּי. אֶקַּח נָשִׁים לְבָנַי, וְלֹא יָמוּתוּ נְשׁוֹתֵיהֶם מִקֹּצֶר שָׁנִים. וְאֶזְכֶּה לְהַשִּׂיא בְנוֹתַי לַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא יָמוּתוּ בַּעְלֵיהֶן בְּקֹצֶר שָׁנִים. וְלֹא תִפָּטֵר זוּגָתִי בְּקֹצֶר שָׁנִים.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ שֶׁתַּזְמִין לְכָל אַחַד מִבָּנַי אֶת בַּת זוּגוֹ, וּלְכָל אַחַת מִבְּנוֹתַי אֶת בֶּן זוּגָהּ הַמְיֻחָד לְכָל אַחַד מֵהֶם, וְלֹא יַקְדִּימֵם אַחֵר בְּרַחֲמִים, וְלֹא יִדָּחוּ מִפְּנֵי אֲחֵרִים. וְיוֹלִידוּ בָּנַי וּבְנוֹתַי בְּמַזָּל טוֹב וּבְשָׁעָה טוֹבָה. וְכָל הַסִבּוֹת בֵּין אֱלֹהִיִּים וְהַשְׁגָּחִיּוֹת בֵּין מַעֲרָכִיּוֹת בֵּין בְּחִירִיּוֹת יִפְעֲלוּ לְטוֹבָתָם וּלְזַכּוֹתָם בִּבְנֵי חַיֵּי וּבִמְזוֹנֵי רְוִיחֵי. וְלֹא יֶחְסַר לָהֶם לְעוֹלָם מָזוֹן וְטֶרֶף בֵּיתָם. וְהַצִּילֵם מִמְּאֹרָעוֹת וּפְעֻלּוֹת רָעוֹת. וְלֹא יֶחֶטְאוּ לֹא בְזָדוֹן וְלֹא בְשׁוֹגֵג לֹא בְאֹנֶס וְלֹא בְּרָצוֹן. וְיִשְׁמְרוּ אֶת בְּרִית קֹדֶשׁ מִכָּל טֻמְאָה וְעֶרְוָה. וּבְעֵת רָאוּי יְקַיְּמוּ מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְהַשְׁכֵּן בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְכֵן בֵּין קְרוֹבֵיהֶם. וְאֶזְכֶּה לָזוּן אוֹתָם בְּקַטְנוּתָם בְּכָבוֹד, בְּלִי חֶרְפָּה וּבִזָּיוֹן. וְיִהְיוּ תּוֹרָתָם אֻמָּנוּתָם בְּכָבוֹד. וְלֹא יִצְטָרְכוּ לַבְּרִיּוֹת. וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָם. וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם עָקָר וַעֲקָרָה וּמְשַׁכֵּלָה. וְיִמְצְאוּ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. וְלֹא אֶעֱזֹב אוֹתָם בְּיַד אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם. וְיִהְיוּ שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אֲבִיהֶם וְאִמָּם וְרַבָּנֵיהֶם, וְאָח קָטָן יִשְׁמַע לְגָדוֹל וִיכַבְּדֵהוּ. וְיִהְיֶה טוֹב וְנָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּבְנוֹתַי תִּהְיֶינָה יָפוֹת וְנָאוֹת וּבַעֲלוֹת שֵׂכֶל וַחֲסִידוּת צְנוּעוֹת צִדְקָנִיּוֹת וַחֲסִידוֹת מְעֻטָּרוֹת בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְכָל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, תִּהְיֶינָה שְׁלֵמוֹת בְּלִי מוּם. וּבָרֵךְ מַעֲשֵׂה יָדַי, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת לָהֶם מֹהַר וּמַתָּן כָּרָאוּי לִבְנֵי גִילָן. וּמֵהֶם יֵצְאוּ פֵּרוֹת טוֹבוֹת וּבָנִים צַדִּיקִים זוֹכִים וּמְזַכִּים לְכָל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי

אגרת הרמבן

אִגֶּרֶת הרמב"ן

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ. וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמְּךָ: תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כֹּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכֹל אָדַם וּבְכֹל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדַם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כֹּל הַכּוֹעֵס כֹּל מִינֵי גְהִינֳם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָסֵר כָּעַס מִלִּבְּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מְבַשֶּׂרְךָ. וְאֵין רָעָה אֶלָּא גְהִינֳם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכֹּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִּתֵּן אֵל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ וְאַף כִּי בְּמוֹתְךָ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וְשֶׁמֵּי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדַם". וְנֶאֱמַר: "הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מַלֵּא נְאוּם ה' ".
וְכַאֲשֶׁר תַּחְשֹׁב אֵת כֹּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֲךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקְךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכֹּל אָדַם וּלְפַחֵד מִמַּנּוּ וּמִן הָחֶטְא, אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הִשְׁכִּינָה וְזִיו כְּבוֹדָה, וְחַיֵּי עוֹלַם הַבָּא.

וְעַתָּה בְּנִי, דַּע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' מָלַךְ גֵּאוּת לָבֵש" .

וּבְמַה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר. וְאִם בְּכָבוֹד, הֲלֹא לֶאֱלֹקִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ?. וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה, מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים. וְטַעַם זְקֵנִים יִקַּח: נִמְצָא, הַכֹּל שַׁוֵּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְּאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, לַכֵּן תַּשְׁפִּיל עַצְמְךָ וינשאך הַמָּקוֹם.

עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד: כֹּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדַם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכֹל אָדַם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חֲכַם אוֹ עָשִׁיר הוּא-עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ, וְאִם רָשׁ הוּא וְאִתָּהּ עָשִׁיר אוֹ חָכַם מִמֶּנּוּ-חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיַּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא, הוּא שֹׁגֵג וְאַתָּה מֵזִיד.

בְּכֹל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמֵחַשָּׁבוֹתֶיךָ וּבְכֹל עֵת, חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מַלֵּא עוֹלַם. וּדְבָרֶיךָ

יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכֹּל אָדַם, וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ אַל תְּעַנֵּהוּ בְּקוֹל רָם רַק בְּנַחַת, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ. וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ, וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר, תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ, וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ בַּבּוֹקֵר וּבָעֵרֶב, וּבַזֶּה יִהְיוּ כֹּל יַמֶּיךָ בִּתְשׁוּבָה. וְהַסֶּר כֹּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם מִלִּבְּךָ בְּעֵת הִתְפִּילָהּ, וְהַכֵּן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְטַהֵר רָעֲיוֹנֶיך, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֵנוּ מִפִּיךָ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה כֹּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכֹל דָּבָר וְדָבָר וְלֹא תֶּחְטָא. וּבַזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמֵחַשָּׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים, וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנְךָ"

תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִּפְחוֹת, לְקַיְּמָהּ וְלַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר ה' יִתְבָּרֵךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכֹל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכֹל יוֹם שֶׁתִּקְרֶאנָה יְעַנּוּךָ מִן הַשָּׁמִים כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאוֹל עַד עוֹלַם, אַמֵּן סֶלָה:

לקט פתגמים ואמרות של רבי שלמה אבן גבירול

לקט פתגמים ואמרות של רבי שלמה אבן גבירול (רובם מספרו "מבחר הפנינים", לעתים בנוסח הספר ולעתים בנוסח המופיע באתר האינטרנט "דעת"):

א) "לא תועיל פתיחת העין… כאשר יהיה הלב עיוור" (מבחר הפנינים, שער הורות דרך ישרה).

[הציטוט המלא: "כתב החכם לבנו, שלום לך בני בחירי… עיין בכתביי, ותן לבך במה שיש בו, כי לא תועיל פתיחת העין בו, כאשר יהיה הלב עיוור"].
*
ב) "החברים, שלוש כתות: מהם – כמזון, אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו. ומהם – כרפואה, אשר תצטרך אליו לעיתים. ומהם – כמדווה, אשר אינך צריך לו לעולם" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*

ג) "אל תחליף חבר קדמון בחבר חדש, בעוד שלבו עמך" (מבחר הפנינים, שער החברים).

[ובמקום אחר: "אל תחליף אלוף (=אהוב) בחנתו, באיש חדש ולא ידעתו"].

*
ד) "אדם בלא חברים, כשמאל בלא ימין" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*
ה) "כשהגיע מוות לאחר מחברי, נפל נתח מנתחי" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*
ו) "אין נקב המחט צר, לשני אוהבים, ואין רוחב העולם מכיל שני שונאים" (מבחר הפנינים, שער האהבה).
*
ז) היזהר משנאת האדם, אף מן הנקלה, כי פעמים שייחנק האדם הגדול בזבוב קטן (מבחר הפנינים, שער השנאה, ובמהדורה אחרת שער המידות).
*

ח) "אל ירבו בעיניך אלף אוהבים, ואל ימעט בעיניך שונא אחד" (מבחר הפנינים, שער החברים).
*
ט) "כשתשאל על אדם, שאל מי רעהו" (ובהמשך: "כי כל אדם יעשה מעשה רעהו", אנשים מושפעים מחברתם ומחבריהם) (מבחר הפנינים, שער החברים, ובמהדורה אחרת- שער הורות דרך ישרה) [מימרא זו מובאת גם בספר חסידים לרבי יהודה החסיד, אות פ].
*
י) "וחברת הטובים מוסיפה השכל, ומחיה הלב, ומזכרת הדעת, ומאירה הפנים, ומפרסמת הטוב".
*
יא) "ושאלו לחכם, במה יתנקם האדם משונאו? אמר, שיוסיף מעלה בעצמו" (מבחר הפנינים, שער השנאה).
*
יב) "אל תבוש לקבל את האמת מאיזה שיבוא, אפילו מאדם פחות" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
יג) "החכמה – אבידת המאמין, צריך שיבקשנה, אפילו בדברי הכופרים" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
יד) "הטובה שבמידות האדם, שיהיה שואל" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
טו) "כשתשב בין החכמים, יהיה רצונך לשמוע יותר מלדבר" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
טז) "תחילת החכמה, שתיקה. שנית, שמיעה. שלישית, זכרונות. רביעית, מעשה. חמישית, מורה" (מבחר הפנינים, שער החכמה).

[פירוש: השלב הראשון בדרך לחכמה הוא להכין עצמו לשתוק, להכין עצמו יותר לקבל מאשר להשמיע. השלב השני הוא לשמוע, לדעת להקשיב ולהפנים. השלב השלישי הוא לזכור. השלב הרביעי הוא להטמיע את הדברים על ידי יישומם הלכה למעשה. השלב החמישי הוא הוראת החכמה לאחרים].
*
יז) "האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע עד תכליתה- הוא סכל" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
יח) "ושאלו לחכם, מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם, מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבריי ביין" (מבחר הפנינים, שער החכמה) [כלומר, בזמן שחבריי הוציאו הוצאות על יין ותענוגות, הוצאתי הוצאות על שמן, כדי שאוכל ללמוד בלילה, לאור הנר].
*
יט) "ושאלו לחכם, מי הם יותר גדולים, החכמים או העשירים? אמר להם, החכמים. אמרו לו, מפני מה החכמים בפתחי העשירים ואין העשירים בפתחי החכמים? ואמר, מפני שהחכמים מכירין מעלת העושר, והעשירים אינם מכירין מעלת החכמה" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כ) "…איזה אדם ראוי למלוך?… החכם שמלך, או מלך שידרוש" (מבחר הפנינים, שער החכמה) [פירוש: מי ראוי למלוך? אחד מהשניים: או מי שחכם מעיקרו, או מי שאינו חכם כל כך אך הוא דורש ושואל בעצת חכמיו, ואינו יהיר כדי להחליט בעצמו].
*
כא) "לַמֵד חכמתך למי שאינו יודע, ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה, תדע מה שלא ידעת, ותזכור את אשר ידעת" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כב) "בקשת החכמה בימי הזקנה, כתיו על החול (תיו=אות, כתב). ובקשת החכמה בימי הנערות, כפיתוח על האבן" (מבחר הפנינים, שער החכמה) [פירוש: חכמה שאדם רוכש רק בזקנותו, קשה לה להחזיק מעמד, והרי היא ככתיבה על חול, שהיא ארעית. חכמה שאדם מטמיע בתוכו כבר בימי נעוריו, מחזיקה מעמד כחריטה על אבן. והשוו מסכת אבות ד, כ, "הלומד ילד למה הוא דומה וכו'"].

[ואף על פי כן מדגיש המחבר, מספר פתגמים לאחר מכן, שלעולם לא מאוחר ללמוד: "שאלו לחכם, היאך נאה לזקן שילמוד? ואמר: אם הכסילות גנאי היא לו, הלימוד נאה לו". כלומר, מי שמואס בכסילות די הצורך ומרגיש שאיפה לחכמה, ראוי שילמד, בכל שלב שהוא].
*
כג) "ואמר, דעות בני אדם ארבע:

יודע, ויודע שיודע- חכם, שאל מאיתו.

יודע, ואינו יודע שיודע- הזכירהו ועזרהו, שלא יהא נשכח (פירוש: ישנם אנשים שהידע והחכמה אצורים בתוכם, אך הם אינם מודעים לכך. עליך לעזור להם "לגלות את עצמם").

אינו יודע, ולא יודע שלא יודע- למדהו.

אינו יודע, והוא מראה בעצמו שיודע- סכל, הרחיקהו"

(מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כד) "החכם, כשאינו עושה כחכמתו- תוכחתו נופלת על הלבבות כאשר יפול הגשם על האבנים" (מבחר הפנינים, שער החכמה) (אם החכם אינו מיישם באורח חייו את הידע שלו, הוא לא יוכל ללמד ולהוכיח אחרים. ניתן ללמוד רק ממי שמהווה דוגמה אישית למה שהוא מלמד).
*
כה) "בקשת החכמה כחיפוש המטמונים, ולא יערכנה (=לא ישווה לה) זהב ופנינים" (מבחר הפנינים, שער החכמה).
*
כו) "אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע, כדי שתדע; ולא תתבייש כששואלים ממך מה שלא ידעת, לומר איני יודע" (מבחר הפנינים, שער החכמה) (שתי הוראות אלה כבר מצויות במסכת אבות: א) פרק ב- "לא הביישן למד". ב) פרק ה- "שבעה דברים בחכם… על מה שלא שמע, אומר לא שמעתי").
*
כז) "שמונה הם, אם יבזו אותם אל יאשימו כי אם עצמם: הבא לסעודה שאינו קרוא לה, והמצווה בבית אדם בפניו, והמבקש כבוד משונאו, והשואל שאלה מכילי (=קמצן), והנכנס בדברי בני אדם מבלי שיכניסו אותו בם, והמזלזל במלך, והיושב במקום שאינו ראוי לו, והמספר דברים למי שאינו מאזין לו" (מבחר הפנינים, שער המידות) (ובמהדורה אחרת- שער הראוי לקלון).
*
כח) "טוב שוטה מחצי שוטה. רוצה לומר, לסבול שוטה שרוצה להראות שהוא דעתן (=בעל דעת)" (מבחר הפנינים, שער המוסר).
*
כט) "אריסטוטלוס כתב אל אלכסנדרוס מוקדון…מושלך בעם בהטבתך להם, טוב משתמשול בהם בהכרחתך (טוב למשול על עם באמצעות הטבה לאנשים, מאשר למשול עליהם באמצעות הכרחתם). כי מה מועיל קניין הגופים, אך קניין הוא קניין הלבבות. כי כשתקנה הלבבות בהיטיבך, נוטים הגופים עמהם" (מבחר הפנינים, שער ההנהגה) [השווה: מלכים א, פרק יב, עצת הזקנים מול עצת הילדים].

[אך בהמשך מסייג המחבר עצמו: "כשתנהיגו בני אדם, תנהיגו נדיבי האדם בנחת וכבוד, והנבלים, בהכנעות. כי הנדיב, כשתכבדהו תקנהו. ולא תקנה הנבלים כי אם בהכנעה ובבזיון"].
*
ל) "בני, שים קניינך בעולמך, אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבואך, ואל החבר בצאתך" (מבחר הפנינים, שער מצוות החכם לבנו).
*
לא) "…דעת בלי עושר, כרגלים בלי מנעלים… עושר בלי דעת, כמנעלים בלא רגליים" (מבחר הפנינים, שער העושר).
*
לב) "כשאני מדבר דבר, הוא מושל בי. וכשאיני מדבר בו – אני מושל בו" (מבחר הפנינים, שער השתיקה) [מובא בניסוח דומה בספר חסידים לרבי יהודה החסיד, אות פו].

[ובמבחר הפנינים, שער הסתרת הסוד, אומר אבן גבירול "סודך – אסירך: אם תגלהו – תהיה אסירו"].
*
לג) "כל דבר שתסתיר אותו מאויבך, אל תגלהו לאוהבך" (מבחר הפנינים, שער הסתרת הסוד) (ובספר חסידים לר' יהודה החסיד אות פה, נאמר "אל תגלה לאוהבך שום דבר שתסתיר משונאך, אם לא בחנתו פעמים רבות להיות אוהב נאמן").
*
לד) "אם תתחרט פעם אחת על השתיקה, תתחרט שתי פעמים על הדיבור" (מבחר הפנינים, שער השתיקה).

[פירוש: אם הינך מתלבט בין דיבור לשתיקה, דע שהסיכוי שתתחרט על השתיקה נמוך בהרבה מהסיכוי שתתחרט על הדיבור. והשוו ספר חסידים אות פו].
*
לה) "מי שאינו שומע לדבריך, סלק מעליו טורח אמריך" (מבחר הפנינים, שער המוסר) [וכדברי הגמרא במסכת יבמות דף ס"ה: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"].
*
לו) "לא ראיתי חומס נפשו כמקנא. אבלו מתמיד, ונפשו דואבת, ושכלו חסר ולבו הומה" (מבחר הפנינים, שער הקנאה).

לז) "מחול למי שהרע לך, ותן למי שמנע ממך" (מבחר הפנינים, שער המחילה).
*
לח) "היזהר מפתי ירא שד-י,
וכסיל הא-ל עובד
גם מחכם לא ירא חטא
כי תקוותם נצח תאבד".

[דהיינו, היזהר מטיפש ירא שמים ועובד ה', אך היזהר גם מחכם שאינו ירא חטא].

(פתגם זה מופיע בחיבורו של אבן גבירול, "שקל הקודש", שבו הוא מנסח את כל האמרות שבמבחר הפנינים על דרך חרוזים. במבחר הפנינים עצמו, בשער החכמה, מופיע הפתגם בנוסח מעט פחות שנון- "היזהרו מן הכסיל שעובד, ומן החכם החוטא", וכוונתו היא כנ"ל).
*
לט) חלק מספרו מקדיש אבן גבירול לגנותו של האדם ה"כבד". אדם "כבד" הוא אדם המכביד על סביבתו ושומעיו, וניחן ב"כשרון" מתמיד לומר את הדבר הלא נכון במקום הלא נכון. וכך הוא מתואר בלשונו של אבן גבירול, בחרוזים:

"איש כבד- יבוא בסוד אחרים בלי רצונם/ ישחק לפניהם בעת עצבונם/ וישב על שולחן אינו קרוי לו/ ויתעבר על ריב לא לו/ וישב במקום אין נאה לו/ יועץ לאין דורש עצתו/ ויחבק לאין דורש קרבתו…/ ומלת לשונו לא תכלה/ וסוד אחרים יגלה" (מבחר הפנינים, שער ביקור חולים, תוספת).

ועוד על האיש הכבד הנ"ל (שם):

"ואמר, כָּתוּב לנו בספרים,
בא על איש חולה, בין המבקרים,
איש כבד, וישאל מה מחלתו,
אשר הציקתהו,
ויען החולה כך וכך, וזה שם כאבי,
אמר הכבד, מחולי זה מת אבי.
ויחר לחולה מאוד ויתעצב אל לבו,
ויבושו המבקרים וכל אשר סביבו.
ויאמר הכבד, אל יחר לך אשר דברתי באזנך, אקרא אל ה' ויחונך.
ויאמרו לו היושבים שם, תוסף נא בתפילתך,
לבל נראה עוד אנוש כבד,
יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד (על משקל הפסוק בספר יונה)".

ועוד ממשיך המחבר (שם) בתיאורי האיש ה"כבד":

"ואנשי הידידות היו שותים בבית משתיהם,
והתוף בידיהם.
והשיר היה להם לעבד,
ויבוא אליהם איש כבד.
אז חשך אור שמחתם,
ותהפוך לאבל רנתם.
וירד הכבד ויאמר, למה רעים פניכם,
שתו ואשורר לכם.
ובפתחו לרנן,
חשבוהו מתלונן.
ותכפול האנחה,
כי נהפך להם מתוק למר,
וישא האחר משלו ויאמר:
מה לי ולכבד, כי עת אשר ישב עמי, ששון לבי ינוד ויגרש,
אתאבל, בעת אראה פניו – היות עיוור, ובעת ידבר – מי יתן אהי חרש".

תהילים אלפא ביתא – פרק קי"ט

תהילים פרק קיט

א  אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ–    הַהֹלְכִים, בְּתוֹרַת יְהוָה.
ב  אַשְׁרֵי, נֹצְרֵי עֵדֹתָיו;    בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
ג  אַף, לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה;    בִּדְרָכָיו הָלָכוּ.
ד  אַתָּה, צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ–    לִשְׁמֹר מְאֹד.
ה  אַחֲלַי, יִכֹּנוּ דְרָכָי–    לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
ו  אָז לֹא-אֵבוֹשׁ–    בְּהַבִּיטִי, אֶל-כָּל-מִצְו‍ֹתֶיךָ.
ז  אוֹדְךָ, בְּיֹשֶׁר לֵבָב–    בְּלָמְדִי, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
ח  אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר;    אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאֹד.

ט  בַּמֶּה יְזַכֶּה-נַּעַר, אֶת-אָרְחוֹ–    לִשְׁמֹר, כִּדְבָרֶךָ.
י  בְּכָל-לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ;    אַל-תַּשְׁגֵּנִי, מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ.
יא  בְּלִבִּי, צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ–    לְמַעַן, לֹא אֶחֱטָא-לָךְ.
יב  בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה–    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
יג  בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי–    כֹּל, מִשְׁפְּטֵי-פִיךָ.
יד  בְּדֶרֶךְ עֵדְו‍ֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי–    כְּעַל כָּל-הוֹן.
טו  בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה;    וְאַבִּיטָה, אֹרְחֹתֶיךָ.
טז  בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע;    לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.

יז  גְּמֹל עַל-עַבְדְּךָ אֶחְיֶה;    וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
יח  גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה–    נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ.
יט  גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ;    אַל-תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי, מִצְו‍ֹתֶיךָ.
כ  גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה–    אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת.
כא  גָּעַרְתָּ, זֵדִים אֲרוּרִים–    הַשֹּׁגִים, מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ.
כב  גַּל מֵעָלַי, חֶרְפָּה וָבוּז:    כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי.
כג  גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים, בִּי נִדְבָּרוּ–    עַבְדְּךָ, יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ.
כד  גַּם-עֵדֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי–    אַנְשֵׁי עֲצָתִי.

כה  דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי;    חַיֵּנִי, כִּדְבָרֶךָ.
כו  דְּרָכַי סִפַּרְתִּי, וַתַּעֲנֵנִי;    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
כז  דֶּרֶךְ-פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי;    וְאָשִׂיחָה, בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
כח  דָּלְפָה נַפְשִׁי, מִתּוּגָה;    קַיְּמֵנִי, כִּדְבָרֶךָ.
כט  דֶּרֶךְ-שֶׁקֶר, הָסֵר מִמֶּנִּי;    וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי.
ל  דֶּרֶךְ-אֱמוּנָה בָחָרְתִּי;    מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי.
לא  דָּבַקְתִּי בְעֵדְו‍ֹתֶיךָ;    יְהוָה, אַל-תְּבִישֵׁנִי.
לב  דֶּרֶךְ-מִצְו‍ֹתֶיךָ אָרוּץ:    כִּי תַרְחִיב לִבִּי.

לג  הוֹרֵנִי יְהוָה, דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ;    וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
לד  הֲבִינֵנִי, וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ;    וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.
לה  הַדְרִיכֵנִי, בִּנְתִיב מִצְו‍ֹתֶיךָ:    כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.
לו  הַט-לִבִּי, אֶל-עֵדְו‍ֹתֶיךָ;    וְאַל אֶל-בָּצַע.
לז  הַעֲבֵר עֵינַי, מֵרְאוֹת שָׁוְא;    בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
לח  הָקֵם לְעַבְדְּךָ, אִמְרָתֶךָ–    אֲשֶׁר, לְיִרְאָתֶךָ.
לט  הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי:    כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.
מ  הִנֵּה, תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ;    בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.

מא  וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה;    תְּשׁוּעָתְךָ, כְּאִמְרָתֶךָ.
מב  וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר:    כִּי-בָטַחְתִּי, בִּדְבָרֶךָ.
מג  וְאַל-תַּצֵּל מִפִּי דְבַר-אֱמֶת עַד-מְאֹד:    כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, יִחָלְתִּי.
מד  וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד–    לְעוֹלָם וָעֶד.
מה  וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה:    כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
מו  וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, נֶגֶד מְלָכִים;    וְלֹא אֵבוֹשׁ.
מז  וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ,    אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
מח  וְאֶשָּׂא-כַפַּי–אֶל-מִצְו‍ֹתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי;    וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.

מט  זְכֹר-דָּבָר, לְעַבְדֶּךָ–    עַל, אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
נ  זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי:    כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
נא  זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד;    מִתּוֹרָתְךָ, לֹא נָטִיתִי.
נב  זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה;    וָאֶתְנֶחָם.
נג  זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים–    עֹזְבֵי, תּוֹרָתֶךָ.
נד  זְמִרוֹת, הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ–    בְּבֵית מְגוּרָי.
נה  זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה;    וָאֶשְׁמְרָה, תּוֹרָתֶךָ.
נו  זֹאת הָיְתָה-לִּי:    כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

נז  חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי–    לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
נח  חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל-לֵב;    חָנֵּנִי, כְּאִמְרָתֶךָ.
נט  חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי;    וָאָשִׁיבָה רַגְלַי, אֶל-עֵדֹתֶיךָ.
ס  חַשְׁתִּי, וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי–    לִשְׁמֹר, מִצְו‍ֹתֶיךָ.
סא  חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי;    תּוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
סב  חֲצוֹת-לַיְלָה–אָקוּם, לְהוֹדוֹת לָךְ:    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
סג  חָבֵר אָנִי, לְכָל-אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ;    וּלְשֹׁמְרֵי, פִּקּוּדֶיךָ.
סד  חַסְדְּךָ יְהוָה, מָלְאָה הָאָרֶץ;    חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.

סה  טוֹב, עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ–    יְהוָה, כִּדְבָרֶךָ.
סו  טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי:    כִּי בְמִצְו‍ֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
סז  טֶרֶם אֶעֱנֶה, אֲנִי שֹׁגֵג;    וְעַתָּה, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
סח  טוֹב-אַתָּה וּמֵטִיב;    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
סט  טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים;    אֲנִי, בְּכָל-לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
ע  טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם;    אֲנִי, תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי.
עא  טוֹב-לִי כִי-עֻנֵּיתִי–    לְמַעַן, אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
עב  טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ–    מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף.

עג  יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי;    הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְו‍ֹתֶיךָ.
עד  יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ:    כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
עה  יָדַעְתִּי יְהוָה, כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.
עו  יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי–    כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
עז  יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה:    כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
עח  יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי;    אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
עט  יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ;    וידעו (וְיֹדְעֵי), עֵדֹתֶיךָ.
פ  יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ–    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

פא  כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי;    לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פב  כָּלוּ עֵינַי, לְאִמְרָתֶךָ–    לֵאמֹר, מָתַי תְּנַחֲמֵנִי.
פג  כִּי-הָיִיתִי, כְּנֹאד בְּקִיטוֹר–    חֻקֶּיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
פד  כַּמָּה יְמֵי-עַבְדֶּךָ;    מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט.
פה  כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת–    אֲשֶׁר, לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
פו  כָּל-מִצְו‍ֹתֶיךָ אֱמוּנָה;    שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי.
פז  כִּמְעַט, כִּלּוּנִי בָאָרֶץ;    וַאֲנִי, לֹא-עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.
פח  כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי;    וְאֶשְׁמְרָה, עֵדוּת פִּיךָ.

פט  לְעוֹלָם יְהוָה–    דְּבָרְךָ, נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
צ  לְדֹר וָדֹר, אֱמוּנָתֶךָ;    כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ, וַתַּעֲמֹד.
צא  לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם:    כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
צב  לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי–    אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
צג  לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.
צד  לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
צה  לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי;    עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן.
צו  לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ;    רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.

צז  מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ:    כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי.
צח  מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ:    כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.
צט  מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי:    כִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ, שִׂיחָה לִי.
ק  מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן:    כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
קא  מִכָּל-אֹרַח רָע, כָּלִאתִי רַגְלָי–    לְמַעַן, אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
קב  מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי:    כִּי-אַתָּה, הוֹרֵתָנִי.
קג  מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי, אִמְרָתֶךָ–    מִדְּבַשׁ לְפִי.
קד  מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן;    עַל כֵּן, שָׂנֵאתִי כָּל-אֹרַח שָׁקֶר.

קה  נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ;    וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
קו  נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה–    לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קז  נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;    יְהוָה, חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
קח  נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה;    וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
קט  נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד;    וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קי  נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי;    וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
קיא  נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם:    כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
קיב  נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ–    לְעוֹלָם עֵקֶב.

קיג  סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי;    וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קיד  סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה;    לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קטו  סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים;    וְאֶצְּרָה, מִצְו‍ֹת אֱלֹהָי.
קטז  סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה;    וְאַל-תְּבִישֵׁנִי, מִשִּׂבְרִי.
קיז  סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה;    וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.
קיח  סָלִיתָ, כָּל-שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ:    כִּי-שֶׁקֶר, תַּרְמִיתָם.
קיט  סִגִים–הִשְׁבַּתָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָרֶץ;    לָכֵן, אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ.
קכ  סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי;    וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.

קכא  עָשִׂיתִי, מִשְׁפָּט וָצֶדֶק;    בַּל-תַּנִּיחֵנִי, לְעֹשְׁקָי.
קכב  עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב;    אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
קכג  עֵינַי, כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ;    וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.
קכד  עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ;    וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
קכה  עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי;    וְאֵדְעָה, עֵדֹתֶיךָ.
קכו  עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה–    הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ.
קכז  עַל-כֵּן, אָהַבְתִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ–    מִזָּהָב וּמִפָּז.
קכח  עַל-כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי;    כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.

קכט  פְּלָאוֹת עֵדְו‍ֹתֶיךָ;    עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
קל  פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר;    מֵבִין פְּתָיִים.
קלא  פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה:    כִּי לְמִצְו‍ֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.
קלב  פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי–    כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
קלג  פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ;    וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.
קלד  פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם;    וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ.
קלה  פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ;    וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ.
קלו  פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי–    עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.

קלז  צַדִּיק אַתָּה יְהוָה;    וְיָשָׁר, מִשְׁפָּטֶיךָ.
קלח  צִוִּיתָ, צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה מְאֹד.
קלט  צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי:    כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
קמ  צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד;    וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
קמא  צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה;    פִּקֻּדֶיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קמב  צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם;    וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
קמג  צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי;    מִצְו‍ֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
קמד  צֶדֶק עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם;    הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה.

קמה  קָרָאתִי בְכָל-לֵב, עֲנֵנִי יְהוָה;    חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
קמו  קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי;    וְאֶשְׁמְרָה, עֵדֹתֶיךָ.
קמז  קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, וָאֲשַׁוֵּעָה;    לדבריך (לִדְבָרְךָ) יִחָלְתִּי.
קמח  קִדְּמוּ עֵינַי, אַשְׁמֻרוֹת–    לָשִׂיחַ, בְּאִמְרָתֶךָ.
קמט  קוֹלִי, שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ;    יְהוָה, כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
קנ  קָרְבוּ, רֹדְפֵי זִמָּה;    מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.
קנא  קָרוֹב אַתָּה יְהוָה;    וְכָל-מִצְו‍ֹתֶיךָ אֱמֶת.
קנב  קֶדֶם יָדַעְתִּי, מֵעֵדֹתֶיךָ:    כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם.

קנג  רְאֵה-עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי:    כִּי-תוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קנד  רִיבָה רִיבִי, וּגְאָלֵנִי;    לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי.
קנה  רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה:    כִּי חֻקֶּיךָ, לֹא דָרָשׁוּ.
קנו  רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה;    כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי.
קנז  רַבִּים, רֹדְפַי וְצָרָי;    מֵעֵדְו‍ֹתֶיךָ, לֹא נָטִיתִי.
קנח  רָאִיתִי בֹגְדִים, וָאֶתְקוֹטָטָה–    אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ, לֹא שָׁמָרוּ.
קנט  רְאֵה, כִּי-פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי;    יְהוָה, כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
קס  רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת;    וּלְעוֹלָם, כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.

קסא  שָׂרִים, רְדָפוּנִי חִנָּם;    ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ), פָּחַד לִבִּי.
קסב  שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ–    כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב.
קסג  שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה;    תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קסד  שֶׁבַע בַּיּוֹם, הִלַּלְתִּיךָ–    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קסה  שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ;    וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
קסו  שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וּמִצְו‍ֹתֶיךָ עָשִׂיתִי.
קסז  שָׁמְרָה נַפְשִׁי, עֵדֹתֶיךָ;    וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
קסח  שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ, וְעֵדֹתֶיךָ:    כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.

קסט  תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה;    כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי.
קע  תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ;    כְּאִמְרָתְךָ, הַצִּילֵנִי.
קעא  תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה:    כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
קעב  תַּעַן לְשׁוֹנִי, אִמְרָתֶךָ:    כִּי כָל-מִצְו‍ֹתֶיךָ צֶּדֶק.
קעג  תְּהִי-יָדְךָ לְעָזְרֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
קעד  תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וְתוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
קעה  תְּחִי-נַפְשִׁי, וּתְהַלְלֶךָּ;    וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.
קעו  תָּעִיתִי–    כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ:
כִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ,    לֹא שָׁכָחְתִּי.

 

 

סגולות לפרנסה

סגולות נפלאות לפרנסה

סגולה א.

סגולה לפרנסה לקיים בכל מוצאי שבת את סעודת מלוה מלכה. (סגולות ישראל, מערכת פ)

סגולה ב.

סגולה לפרנסה, לומר במוצאי שבת את 'ויתן לך האלקים' (מובא בסידורים לאחר תפילת ערבית למוצאי שבת), ומוטב שיאמרוהו שניים ביחד. (שם)

סגולה ג.

סגולה נוספת לפרנסה: לומר בכל יום את שלש-עשרה עיקרי האמונה, וגם, לקרוא את איגרת הרמב"ן (שם)

סגולה ד.

"כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצוים לו בכבוד כל ימיו" (ספר החינוך, מצוה ת"ל)

סגולה ה.

סגולה בדוקה ומנוסה לעושר ולהצלחה, להפריש מעשר מכל רווח שירוויח, כמו שכתוב "בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים", ואמרו חכמינו ז"ל "עשר בשביל שתתעשר" (סגולות ישראל, מערכת ה אות לח)

סגולה ו.

סגולה לפרנסה לומר בכל יום את הפסוק "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך", ויאמר פסוק זה עשר פעמין בבוקר ועשר פעמים בערב. (סגולות ישראל, מערכת פ אות כג)

סגולה ז.

סגולה לפרנסה לספר בכל מוצאי שבת איזה סיפור מרבינו הבעל שם טוב הקדוש, והוא סגולה גדולה לפרנסה. (שם, אות כא)

 

סגולות לחולה

סגולות נפלאות לחולה, לא עלינו, לרפואה וישועה

סגולה א.
"ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם, ואלו הן: [נתינת] צדקה, צעקה [לה'], שינוי השם [של החולה] ושינוי מעשה." ויש אומרים, גם שינוי מקום. ואין לשנות שמו של החולה ללא ידיעתו, אלא אם כן השעה דוחקת ואין אפשרות להודיעו. (רפואה וחיים פרק א אות י"ט)

סגולה ב.
מי שיש לו חולה בביתו, חלילה, ילך אצל תלמיד חכם שיבקש עליו רחמים. וטוב ללכת לתלמיד חכם שיש לו ישיבה, משום שאז יש לו גם זכות לימוד תורה של רבים, ותתקבל תפילתו במהרה (בבא בתרא קט"ז, ובנימוקי יוסף שם).

סגולה ג.
סגולה לרפואת חולה: שיתאספו עשרה אנשים וילמדו שיעור בספר 'מנורת המאור' לרפואתו, ויועיל, בעזרת ה' (סגולות ישראל, דף קכ"ה, אות ג).

סגולה ד.
סגולה לבריאות העיניים: כתוב בכוונות האר"י ז"ל: המעביר ציצית על עיניו בשעת קריאת שמע, מובטח שלא יבוא לידי סימוי עיניים (עיוורון, רח"ל) (סגולות ישראל, מערכת ע אות כ"ג); סגולה לבריאות העיניים: לשמור עליהם מעשן, אבק, ומאויר היוצא מחום או מקור – ומבכי מרובה (שם, אות כ"ב)

סגולה ה.
סגולה לרפואה: לספר לחולה סיפורי צדיקים, שכך מקובל מרבי נחמן מברסלב, שכאשר חלתה ביתו, נצטער מאוד ובא אליו זקנו הבעל שם טוב בחלום ואמר לו סגולה זו.

סגולות להריון ולידה

סגולות לאשה לתקופת ההריון

סגולה א.

סגולה למעוברת שתלד בשלום ולא יקרה לה או לתינוק שום דבר לא טוב חלילה, שכשתגיע לחודש התשיעי להריונה, תטבותל במקוה כשרה. (רפאל המלאך, אות מ)

סגולה ב.

סגולה לאשה מעוברת שתהיה לה לידה קלה: שביום הושענא רבה, אחרי התפילה, תיקח את האתרוג ותנשוך את הפיטם בשיניה. (סגולות ישראל, מערכת מ, אות סז)

סגולה ג.

סגולה ללידה קלה: לעשות ריבה מהאתרוג שעליו בירכו בחג הסוכות, ולאכול ממנה בליל ט"ו בשבט, הוא סגולה ללידה קלה. (כף החיים, סימן תרס"ד)

סגולה ד.

סגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן: שיאכלו בכל מוצאי שבת משהו, ויכוונו שהן אוכלות לשם מצוות סעודת מלווה מלכה, ובזכות זה תהיה להן לידה קלה בע"ה. (כף החיים, ש,ד)

סגולה ה.

סגולה למקשה לילד: שיקח בעלה בפיו מלא לוגמיו מי מקווה (מהמקווה עצמה) וילך עם פיו המלא מים, ויזלף על היולדת. ויש שכתבו שמותר לעשות זאת אפילו כאשר היולדת כבר אסורה על בעלה, משום שזה כזריקה בשינוי, ובמקום חולי הרי זה צורך רפואה ומותר) (סוגה בשושנים פ"ג; באר אליהו ט"ז. הסגולה עצמה מובאת בשם הבעל שם טוב).

סגולה ו.

נוהגים, שמי שנכנסה אשתו לחודש התשיעי להריונה, יקיים מצוות "פתיחת ההיכל" (בעת קריאת התורה), "והוא מנהג יפה ויש לו סמך על פי סוד" (מרן החיד"א, בספרו עבודת הקודש, מורה באצבע, סימן ג,צ; כף החיים קל"ד,יב)

סגולה ז.

מקובל אצל חסידים: להניח תחת ראשה של היולדת את הספר "נועם אלימלך" (של רבי אלימלך מליזענסק), ובפרט ספר מדפוס ראשון, כסגולה שתלד בקלות – "והוא בדוק ומנוסה" (אוצר הברית, ח"א עמוד ע"ט אות ה)

סגולה ח.

סגולה ליולדת המתקשה בלידה: לומר עליה שבע פעמים את מזמור כ"ב מתהלים – למנצח על איילת השחר

סגולה ט.

סגולה ליולדת המתקשה בלידה: לומר את מזמור ק שבתהלים – מזמור לתודה. גם, לתת צדקה מכספה לתלמידי חכמים (ליקוטי עצות, אות י-יא)

תפילות בזמן הריון

תפילה לאישה בהריון

לתחילת ההריון

שֶׁבַח נוֹתְנִים לְךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְחֵן וּלְחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָנוּ, וְלַתִּקְוָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְהַרְגִּישׁ בְּלִבִּי חַיִּים חֲדָשִׁים, תָּכְנִיּוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְתָּחוֹת לְפָנַי, כְּדֵי לְמַלֵּא וּלְשַׁפֵּר אֶת חָיַי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ הַפְּעֻלָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּעֹמֶק נַפְשִׁי, בִּרְצוֹנִי לְהַקְדִּישׁ אֶת יַלְדִּי כְּדֵי לְפָתֵחַ בּוֹ אֶת אַהֲבַת מִצְווֹתֶיךָ וְאֶת שְׁמִירַת תּוֹרָתֶךָ כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל לְאוֹרָהּ, שְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי, בָּרֶךְ מֵעַתָּה פְּרִי בִּטְנִי, שְׁמוֹר עָלָיו וְעָלַי, חַזֶּק אֶת נַפְשִׁי, נֶגֶד תַּאֲווֹת הַגּוֹרְמוֹת לוֹ רַע, וּנְצוֹר גּוּפִי מֵאֲסוֹנוֹת וּמִמַּחֲלוֹת שֶׁעֲלוּלִים לִגְרֹם לוֹ נֶזֶק, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם בָּרִיא וְשָׁלֵם בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ עִם חָכְמָה וְתוֹרָה. בְּבִטָּחוֹן בְּךָ וּבְעֶזְרָתֶךָ, אֲחַכֶּה בְּשַׁלְוָה עַד יוֹם בֹּא הַוָּלָד, כִּי אַתָּה מֵרֹאשׁ נִחַמְתָנִי מֵהַמַּכְאוֹבִים עַל יְדֵי הָאֹשֶׁר וְהַתִּקְווֹת שֶׁיָּבוֹאוּ לִי אַחַר כָּךְ. אֲנִי מְשֻׁכְנַעַת כִּי "קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרְאוּהוּ בֶּאֱמֶת", יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאָלִי:

מהתחלת החודש השביעי להריון:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהִי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּקֶל מֵעָלַי (פלונית בת פלונית) אֶת צַעַר עִבּוּרִי וְתוֹסִיף וְתִתֵּן לִי כֹּחַ כָּל יְמֵי הָעִבּוּר שֶׁלֹּא יֻתַּשׁ כֹּחַ הָעֻבָּר וְלֹא כֹּחִי בְּשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, וְתַצִּיל אוֹתִי מִפִּתְקָהּ שֶׁל חַוָּה, וִיהִי בְּעֵת כִּי יִמְלְאוּ יָמַי לָלֶדֶת וְלֹא יֵהָפְכוּ עֲלַי צִירֵי לֵדָה, וְיֵצֵא הַוָּלָד לַאֲוִיר הָעוֹלָם כְּרֶגַע קָטָן וְאֵלֵד בְּנָקֵל כְּתַרְנְגֹלֶת בְּקַלּוּת בְּלִי שׁוּם הֶזֵּק לֹא לִי וְלֹא לַוָּלָד, וִיהֵא נוֹלָד בְּשָׁעָה טוֹבָה וּבְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וְלִבְרָכָה וְלִבְרִיאוּת, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְשֶׁלֹּא אֵלֵד בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְחַלֵּל שַׁבָּת, חַס-וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִילִי. וּתְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶךָ, בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְאַל תְּשִׁיבֵנִי רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

תפילה לחודש התשיעי להריון

תפילה לאמרה בחודש התשיעי להריון, שהביא רבינו השל"ה הקדוש זיע"א בספרו (מסכת תמיד, פרק נר מצוה ק"ג), וכתב: כשהאשה תכנס בעיבורה לחודש התשיעי, ראוי שיקבעו תענית, ולעת ערב קודם אכילתן יתנו צדקה לעניים הגונים, ויפשפשו במעשיהם ויתקנום, וישימו פניהם אל הקיר זה בזוית זה וזו בזוית זה ויתפללו:

עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ. יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ. טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע.

עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֱלהֵינוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ בּורְאֵנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ גּואֲלֵנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ דּורְשֵׁנוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ הָאֵל הַנֶּאֱמָן עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ וָתִיק וְחָסִיד עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ זַךְ וְיָשָׁר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ חַי וְקַיָּם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ טוב וּמֵטִיב עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ יודֵעַ יֶצֶר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ כּובֵשׁ כְּעָסִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ לובֵשׁ צְדָקות עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ נורָא וְנִשְׂגָּב עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ סולֵחַ וּמוחֵל עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ עונֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ פּודֶה וּמַצִיל עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ צַדִּיק וְיָשָׁר עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ קָרוב לְקורְאָיו עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ שׁומֵעַ אֶל אֶבְיונִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ תּומֵךְ תְּמִימִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ קָשֶׁה לִכְעוס עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ רַךְ לִרְצות עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֱלהֵי אֲבותֵינוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֱלהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ פַּחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֲבִיר יַעֲקב עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ עֶזְרַת הַשְּׁבָטִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ מִשְׂגַּב אִמָּהות עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ עונֶה בְּעֵת רָצון עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֲבִי יְתומִים עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ דַּיַּן אַלְמָנות עֲנֵנוּ.

מִי שֶׁעָנָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּורִיָּה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְיִצְחָק בְּנו כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְיַעֲקב בְּבֵית אֵל הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְיוסֵף בְּבֵית הָאֲסוּרִים הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לַאֲבותֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְמשֶׁה בְּחורֵב הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְאַהֲרן בַּמַּחְתָּה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְפִינְחָס בְּקוּמו מִתּוךְ הָעֵדָה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לִיהושֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לִשְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְדָוִד וּשְׁלמה בְּנו בִּירוּשָׁלָיִם הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לֶאֱלִישָׁע בִּירִיחו הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְיונָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּחָלְיו הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה בְּתוךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְדָנִיֵּאל בְּגוב הָאֲרָיות הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְעֶזְרָא בַגּולָה הוּא יַעֲנֵנוּ. מִי שֶׁעָנָה לְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְהַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים הוּא יַעֲנֵנוּ.

רַחֲמָנָא דְּעָנֵי לַעֲנִיֵּי עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא דְעָנֵי לִתְבִירֵי לִבָּא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא דְּעָנֵי לְמַכִּיכֵי רוּחָא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא חוּס. רַחֲמָנָא פְּרוק. רַחֲמָנָא שְׁזִיב. רַחֲמָנָא רְחַם עֲלָן. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב.

רחמנא רחם על כל יולדות בנות ישראל, ובכללם אמתך אשתי מרת פלונית, הננו מפילים תחנונינו לפניך רחום וחנון, כי רבים רחמיך ובידך ה' המפתח הזה של חיה ולא מסרתו לשליח. ובכן זכור רחמיך ה' וחסדיך ה' אלקינו החפץ חיים, לפקדה בישועה ורחמים, ותלד בריוח זרע קיימא וכשר מסטרא דקדושה. והיא אומרת, לפקדני ואלד. דוד המלך ע"ה נעים זמירות אמר 'מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה', 'ה' לי ולא אירא'.

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ אֲדֹנָי בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא אֲדֹנָי כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ אֲדֹנָי מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

מי ששמע תפלת דוד הוא ישמע תפלתינו בזכות האבות והאמהות, מי שענה לאמותינו הקדושים שרה רבקה רחל ולאה וחנה ולכל צדקת וחסידה והגונה הוא יעננו.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

תפילה אחרי הלידה

ליטול ידיים ולהגיד: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי מֶלֶךְ רַחֲמָן וּמְרַחֵם כְּשֵׁם שֶׁהִצַּלְתַּנִי מֵהַצָּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כָּךְ יִכְמְרוּ רַחֲמֶיךָ לְהַצִּיל מִן הַסַּכָּנָה הַזּוֹ לְכָל בְּנוֹת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲהוּבֶיךָ, וּכְשֵׁם שֶׁהִצַּלְתַּנִי עַתָּה, כָּךְ עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה בְּכָל פַּעַם שֶׁאֵלֵד. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: